עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לזאת שקראה לי פרינססה
07/01/2018 23:16
amelie
תודה.
כי שעות אני יושבת ומנסה להידמות לנסיכה.
נשית ויפה, שברירית וזכה. 
כזאת שבחיים לא חוותה משהו נורא כמו בדידות,
יש לה את עצמה. 
בגיל 12 לא מתה לה החברה הכי טובה,
בגיל 13 לא נקרע ממנה חבר נפש,
בגיל 14 לא עברה לבד, לבד, לבד לבית ספר חדש.
ביל 15 לא מתה לה הסבתא שקראה לה
אחת בדור.
בכל אותם הגילאים לא סבלה מפצעים על הפנים,
ולא היו יותר פצעים מפנים.
כל בוקר היא הסתכלה במראה ולא שנאה את מה שהיא רואה,
לא הרגישה שאין טעם להשקיע, כי ממילא אף אחד לא רואה שום דבר מלבד הפנים הפצועות שלה.
כזאת שלא היה לה אבא שוביניסט, ואם היה כזה הוא היה קצת, 
ובעיקר העריץ אותה בגלוי ולא חסך במחמאות ואפילו קרא לה נסיכה.
ככה אני נראית בעיניך כשאת קוראת לי פרינססה, וחושבת מפונקת, מה עברת בחייך.
לא הייתה בצבא, תומכת לחימה, שוטפת כלים בתורנויות מטבח, מחכה שעות בקרית גת לרכב סופה שחוזר מסיור שיחזיר לבסיס.
כל זה לא קרה.. בעצם הייתה פקידה, בקריה. 
לא בילתה שנה בעצבות נוראה בבסיסים שכוחי אל בקצוות המדינה.
לא עברה צינתור בגיל 24. זה לא קרה. 
הצינתור לא השתבש והיא לא באמת נרפאה.
אולי בקושי לקחו לה דם לבדיקה.
ואז שנה שלמה לא לקחה כדורים, שהזכירו לה יום יום יום כמה היא שבירה.
ולא נכנסה לדיכאון. ולא חשבה שהיא חסרת משמעות.
לא פחדה לישון מימיה.
כמה גברים אהבו אותה בטח, וכמה היא מתנשאת מעליהם בדוק.
כי היא פרינססה. 
תודה לך גברת. 
אני באמת לא מגונדרת. זו חזות שאני לובשת, כנראה בהצלחה.
כמה מהר שופטים אחרים, וכאילו אני לא חוטאת בזה. 
אני? פרינססה? 
וואו. אז השעות אצל הספר הצליחו להסוות את העכברית הפחדנית שאני מבפנים.
תודה.
0 תגובות